הסיפור שלי

אני מפיצת שמחה באופן כללי ובאופן ספציפי בקרב הורים, ילדים ואנשי חינוך. בזכות ניסיון החיים שלי, פילוסופית החיים והניסיון המקצועי כאשת חינוך - אני מאמינה גדולה ביכולת שלנו להשתנות ולהתפתח. בחרתי בהוויה של שמחה בשנת 2005 במהלך הלימודים שלי באימויישן.

זאת לא הייתה בחירה מובנת מאיליה, היו לי מספיק סיבות לא להיות שמחה.

הפצת שמחה מבחינתי היא הדרך שלי ליצור שיח מודע , מצמיח ומעצים. אני עושה זאת בהרצאות, ייעוץ ויזמות בתחום החינוך ותהליכים אישיים. כמו כן כתבתי את סדרת "ספרי השמחה של רקסי" המעבירים דרך סיפור וחוויה מסרים של חשיבה חיובית וניהול התודעה לילדים מהגיל הרך.

הבחירה שלי.

תמיד הרגשתי הכול. כילדה גרמו לי להבין שהרגשות שלי הם יותר מידיי. יותר מידיי מכבידים, יותר מידיי מעייפים. אז במשך שנים לימדתי עצמי לצמצם רגשות עד שהגעתי לדיכאון עמוק וניתוק. כדי בכל זאת להרגיש משהו השתמשתי בסמים קשים והשילוב היה קטלני - במשך תקופה ארוכה לא תפקדתי ולא יצאתי מהבית. בגיל 25, מתוך נקודת השפל של חיי, יצאתי לחפש את חדוות החיים - השמחה. הבחירה בשמחה הייתה מבחינתי הבחירה בחיים.

הבנתי שחיים ללא רגש, על "טייס אוטומטי" מבלי לחוות את עוצמת החיים שבתוכי הם לא החיים שאני רוצה לחיות.

בדרך שעשיתי מאותה נקודת שפל, הבנתי שהדרך לשמחה עוברת דרך קשיים ואתגרים, כדי להרגיש רגשות חיוביים, אני חייבת להרגיש בכלל,

ההתמודדות עם אותם קשיים ואתגרים, היא הכוח המניע - כוח השמחה.

וזה עבד. השמחה הצליחה תמיד להחזיר אותי למסלול. לשמור עלי במצבים

קשים, אפשרה לי להרגיש כאב מבלי שישתלט עלי, להרגיש כעס או פחד אך לא לתת להם לנהל אותי.

שמחה היא עבורי מצפן פנימי ששומר עלי.

אורין ילדת השמחה הפרטית שלי.

אורין ילדתי היא ילדה מפיצת שמחה בקרבתה.

מאז שהייתה ילדה, לפני כל יציאה מהבית דאגתי להזכיר לה שהיא ורק היא אחראית על השמחה שלה, על הטוב שלה, על מצב הרוח שלה. שלא תעביר את האחריות על השמחה שלה לאף אחד אחר, אני יכולה להגיד בשמחה (וגאווה) שאורין היא ההוכחה הפרטית שלי שהשיטה עובדת.

רם ואני.

בשנת 2011 הגיע רם אל משפחתנו הקטנה תינוק יפה תואר בן תשעה חודשים. ילד תאב חיים שהביא עימו נוכחות של אהבה חזקה. במשך שנה וחצי שימשנו אורין ואני כמשפחת אומנה עד שסבתו נינג'וק באה לחפש אחריו ורם עזב לאוסטרליה. הסיפור הפרטי שלי נחשף במסגרת התכנית "עובדה". החשיפה הייתה עוצמתית ומטלטלת, היא גרמה לי לראות את עצמי מזווית חדשה, לראות איך העולם רואה אותי ולשאול את עצמי שאלות שלא שאלתי. כניסתו של רם לחיינו היתה חוויה מכוננת, חווית חיים ששינתה את הדרך בה אני מתבוננת על עצמי ועל החיים. המפגש עם רם והפרידה ממנו היו הקפיצה הקוואנטית שלי - חזרתי להקשיב לאינטואיציה שלי, הכרתי בכנפיים שלי ופרשתי אותן. בשנים שחלפו מאז הפרידה מרם והחשיפה בתקשורת אני כל הזמן מתפתחת ומדייקת את התובנות, מגבשת ובונה את הדרך שלי ואת הדרך בה אני מביאה את האדם שאני לעולם.